Tsomet Al’ol - צומת עלעול

Lyrics

[בית ראשון] תעיתי אי שם, בין עילם לבין תוהו בלב ישימון, רק בגדי לעורי בין ימים שהיו לימים שיבואו לא ידעתי מאין יבוא עזרי הגעתי לעיר הסמויה מן העין שבית הקברות בה מאוד מפורסם לרגלי ההרים הנוגעים בשמים וכל הדרכים מוליכות לשם לא יכולתי לדעת כשבאתי אליה כי הבא בשעריה - לצאת לא יכול חשבתי לתפוס שם כל מה שנוסע כי עליי להגיע לצומת עלעול [בית שני] השמש שקעה וירד מה זה חושך מצאתי ספסל בכיכר עזובה חשבתי, "אניח עליו את הראש "שהבוקר יאיר על הצעד הבא רגליי עייפות וראשי כסחרחורת וים המראות, בתוכו מתערבל הנדל"ן בנינוה, בעיות בתקשורת עם לשכת הנשיא במגדל בבל לעבר לא היה בלבי געגוע כבר סגרתי עניין שם, עזבתי הכול ידעתי רק זאת, בלי לדעת מדוע עליי להגיע לצומת עלעול [בית שלישי] מצאתי תפוח נגוס ואכלתי שתיתי מי ברז ונרדמתי מיד אינני יודע כמה זמן ישנתי כשפקחתי עיניי, לפניי הוא עמד מה היה בו מוזר? לא הבנתי עדיין לא ארשת פניו, לא עיניו, לא קולו לא בגדו הלבן, המרוט בשוליים וגם לא הסכין בכנף מעילו איש גמיש וזקוף עם זקן ומגבעת "הוא אמר לי, "אתה החתן החדש ומי הכלה?" התעניינתי לדעת" "הוא אמר לי, "תראה כבר בירח הדבש מעקב נעלי, אז שלפתי מטבע של זהב עם דיוקן הקיסר הגדול יש דבר אחד שאני יודע" "עליי להגיע לצומת עלעול [בית רביעי] האיש רק חייך ואותת לי ללכת זה נשמע זיכרון מיותר", הוא אמר" כאן בעיר אין עבר, שכחה מבורכת" "תבוא גם עליך, ודאי עד מחר רציתי לזכור, לא ביקשתי לשכוח וראשי נעשה מטושטש ומרוקן (אך ראשי נעשה מטושטש ומרוקן) וכאילו מבלי שהספקתי לתמוה כבר נמצאתי לבוש בבגדי החתן הוא אמר, "היכנס" והצביע על פתח והיה איזה רעד מוזר בקולו התבוננתי בו טוב והבנתי לפתע כי היה זה האיש שאיבד את צלו אם חוקי המשחק כאן סמויים מן העין אמתין ואראה מה הדרך לפעול כשנכנסתי לחדר, זכרתי עדיין עליי להגיע לצומת עלעול [בית חמישי] על פניה כיסתה רעלה כל הערב לא היה לי ספק כי יופיה הוא מושלם מן שילוב קטלני של פרח ופרא זה היופי הכי מסוכן בעולם היא לקחה שני גביעים ומזגה בהם יין והסבה מולי, זקופה וקלה בלי מילה, גחנה ושילבנו ידיים לגימה משלי, לגימה משלה והחדר המריא והיינו לרוח על פני התהום, מרחף לאין סוף בין היש והאין, לנצח תנוע בין פחד יצחק לסולם יעקב והלילה חולף והמשכנו לשבת זה מול זו עם הנר, להבהב בשתיקה ואני בחשאי, ידי מתגנבת לשבור שבר זכוכית בכוסי הריקה בכנפי הפרפר סערה מרטטת ושבר זכוכית בידי, כמו מכחול אות לאות, עד זוב דם, בבשרי שורטת עליי להגיע לצומת עלעול" (עלעול)" [בית שישי] לא חשתי בדם הנוטף לו בפצע כי הרוח מילאה את הגוף הנושם יכולתי לצלול בעיניה לנצח לא עבר, לא עתיד, רק הווה מתמשך כשהשחר עלה, היא גילתה את פניה ויפתה היא מקרן של אור ראשונה הסבתי עיניי, אם אביט עוד עליה עיניי תסתנוורנה ללא תקנה כי עדיין רוטט כל גופי מן התדר האחד עם הזמן הפועם בלי לחלוף אז, כמו צל חרישי, הוא חמק אל החדר כן, היה זה האיש שאיבד את צלו באותו הזקן, באותה המגבעת באותה הסכין במעיל, כמו אתמול השריטות בבשרי העבירו בי רעד עליי להגיע לצומת עלעול (עלעול) [בית שביעי] הוא עמד חגיגי בשתיקה מהורהרת צללים רחוקים מרצדים מעיניו ופניה שקטות, עדינות כמו פרח ?אם אוסיף להביט בה, איך אשמור צעדיו היא אמרה, "העבר מת, נשכח ואיננו וכעת, מן הצל העודף - תיפרד יש אלף דרכים מוליכות אל עירנו "ורק דרך אחת יש ממנה לצאת "?אם יש דרך לצאת אז הגידי - איפה היא" שמעתי פתאום מתוכי את הקול ?מה הדרך הזאת, אם אינה מטאפורית" "כי עליי להגיע לצומת עלעול [בית שמיני] "ברך את היום שהביא אותך הנה" "אמרתי, "עליי להגיע לשם "עלעול", היא אמרה, "לא הייתה ואיננה" ועיניה אז נחו על כתם הדם ופניה הפכו אז מפרח לפרא הוא זינק, בידו סכינו הגדולה חמקתי ממנו, בועט לו בברך הוא נפל לרגליה, חותך את צלה היא פלטה זעקה ואימה בעיניה הוא זינק על רגליו, שוב מניף סכינו צל צלה מרחף ודואה מעליה הוא כרע על ברכיו, הסכין בבטנו באותה השלולית, שם דמו הקולח נמהל בדמי הנוטף בלי לחדול הוא הרים את ראשו להביט בפניה "ולחש לי, "הגעת לצומת עלעול (עלעול) [בית תשיעי] כשצנח לאחור, היא כרעה על ברכיה בידה המושטת, עצמה את עיניו הסכין אחזה ועמדה על רגליה וצלה הצונח כיסה על פניו היא אמרה, "ארורה השעה בה הגעת והדרך פתוחה לפניך לצאת עם הפצע הזה בבשרך שפצעת "ואיתך צל החי ואיתך צל המת גם פרח, גם פרא עוד היו בפניה ראיתי אותם קמלים ונובלים פניתי לדלת, כואב וצולע אור השמש פרץ, נעלמו הצללים רק עיניה צרבו בי מבט כמו פצע ושוב על פניה, כיסתה רעלה אם משהו בי אבד שם לנצח השארתי אותו, כנראה בשבילה וימים שהיו, לימים שיבואו יספרו כי החול שם כיסה על הכול אך כל התועה בין עילם ובין תוהו עליו להגיע לצומת עלעול